אני יודעת מה אני רוצה להיות כשאני אגדל...
אני רוצה להיות שחקנית...
אני רוצה לרגש אנשים עד דמעות...
אני רוצה להצחיק אותם...
אני רוצה לגרום להם לחייך...
אני רוצה לעשות לאנשים אחרים מה שקורה לי כשאני צופה בסדרה טובה...
אני כותבת את הפוסט הזה בדמעות...
כי ראיתי כרגע פרק סיום של סדרה שהתחלתי לראות לפני חודש, והיא לא תמשיך לעוד עונות, כי סיימו לשדר אותה לפני שבע שנים....
הסוף של הסדרה הזאת פשוט ריגש אותי ועצרתי את הפרק כל עשר שניות בדקות האחרונות כי פשוט בכיתי...
אני רוצה שעוד כמה שנים מישהו יכתוב כזה פוסט עליי, שבזכותי הוא יודע מה הוא רוצה להיות...
תמיד אהבתי את תחום המשחק, אני יודעת ללמוד טקסטים בקלות ואני נמצאת בתחום כבר כמעט שנתיים...
אבל תמיד התייחסתי לזה כתחביב...
כי אמרו לי תמיד את ילדה חכמה, את תרחבי מקצועות מדעיים, תעשי מגמה מדעית, תלכי לאוניברסיטה ותפתחי סטארט אפ...
אני לא אומרת שאני לא רוצה את זה...
אני רוצה שהכל יהיה לי פתוח..
הרי אני יכולה לשלב גם וגם...
זה לא צריך להיות אחד על חשבון השני...
ואני רוצה להודות לשתי סדרות עיקריות שהביאו אותי ללכתוב את הפוסט הזה, אחת מהן זה אבודים (lost) שזו הסדרה שדיברת עליה מקודם, והשניה זה עד עצם היום הזה (once upon a time), ולשחקנים המדהימים שמשחקים בשתי הסדרות האלה, תודה לכם.
שלכם השחקנית לעתיד שעוד לא בת 14 וכבר יודעת מה היא רוצה להיות שתהיה גדולה בזכותכם.


